1 מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את־היכל קדשך שמו את־ירושלם לעיים׃

2 נתנו את־נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו־ארץ׃

3 שפכו דםם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

4 היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

5 עד־מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו־אש קנאתך׃

6 שפך חמתך אל־הגוים אשר לא־ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃

7 כי אכל את־יעקב ואת־נוהו השמו׃

8 אל־תזכר־לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃

9 עזרנו אלהי ישענו על־דבר כבוד־שמך והצילנו וכפר על־חטאתינו למען שמך׃

10 למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע [כ= בגיים] [ק= בגוים] לעינינו נקמת דם־עבדיך השפוך׃

11 תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃

12 והשב לשכנינו שבעתים אל־חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃

13 ואנחנו עמכ* וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃